<h1>ראב"ן סימן של"ז</h1>
<h2>דף ה:</h2>
פסק לעיל הילכתא כמר זוטרא דאמר דכלאים דאורייתא ל"ה אלא בשוע טווי ונוז כולהו יחד. ואי קשיא הא דאמר בראש יבמות [ה':] כתב רחמנא צמר ופשתים למשרי ציצית דצמר לטלית של פשתים וציצית דפשתים לטלית של צמר דאתי עשה ודחי את ל"ת דכלאים, והא לאו שוע טווי הוא אלא נוז לחודיה דכריכה הוי כאריגה ומדאיצטריך למישרי ש"מ דלא בעינן כולהו אלא בחד מינייהו הוי כלאים. תריץ ודאי תנא דבי ר' ישמעאל דהאי תירוצא אליביה לית ליה דמר זוטרא אלא קסבר דבחד מינייהו כלאים דאורייתא, אבל לרבנן דנפקא להו התם דאתי עשה ודחי את ל"ת משעטנז אית להו דמר זוטרא, דהכי אמרינן התם תינח לתדבר"י אלא לרבנן מה איכא למימר וכו' עד ניכתוב רחמנא לא תלבש צמר ופשתים שעטנז לאפנויי ולמילף דאתי עשה ודחי את ל"ת ופריך שעטנז מיבעי לי' עד שיהא טווי ונוז ומשני כולה משעטנז נפקא כלומר שוע טווי ונוז ואתי עשה ודחי ל"ת דכלאים מתיבת שעטנז נפקא מדחברם בתיבה אחת שמעינן דכולהו בעינן כמר זוטרא, ומיהו כיון דכתיב צמר ופשתים יחדיו אייתר שעטנז לאפנויי דאתי עשה דגדילים תעשה לך ודחי ל"ת דלא תלבש שעטנז שאם עשה הציצית מצמר ופשתים שוע טווי יחד ונוז שכרכו בין דצמר בין דפשתים שרי.
